News items from עובד כדי לחיות

שיווק סוציאלי, דרך הרשתות החברתיות שלנו - עובד. או אמור לעבוד בכל זאת. למה לא? ההמלצות הטובות ביותר הן אלו של החברים שלנו. ככל שהתחום הזה מתפתח, רמת השיווק עולה ויחד איתה רמת היכולת שלנו להתעלם ממנה, במעגל קסמים אין סופי.

אחת הבעיות הגדולות של המשווק ברשתות סוציאליות היא דווקא המעגל הקטן (יחסית) שהוא נמצא בו - או יכול לשלוט בו. אם ניקח את טוויטר ופייסבוק כדוגמא, המעגל החברתי מצומצם מאוד, לרוב כ200 עד 2000 חברים. כשאתה משווק לקבוצה כזו, לעיתים קרובות נראה שהשיווק עובד, הוא פעיל, והמוצר הסופי שלך פופולארי. אבל איך אפשר לבדוק אם הוא עובד באמת?

כמובן שיש סטטיסטיקות, ולפעמים, זה כל מה שחשוב. אם רוצים לפרסם משהו כללי שמיועד לכולם, המספרים הם כל מה שמשנים. אבל האמת - זה שיווק דור ישן. החוזק האמיתי של השיווק 2.0 הוא שיווק לאנשים הנכונים, ואז - מספרים בלבד לא מספיקים, לפחות לא המספרים הרגילים. אנחנו צריכים להבין שקהל היעד המדויק שלנו אהב אותנו, קרא את הפרסומת ואולי אפילו הקליק כדי לקנות משהו בסוף התהליך.

התחלתי לדבר על הפתרון לבעית הפרטיות ברשת בפוסט קודם והדיון שם לא הושלם אבל אין ספק שפתרונות הפרטיות (או חוסר הפתרונות) ישפיעו כאן - עד כמה יחשפו הרשתות החברתיות את הפרטים האלה עלינו כדי לעזור לשיווק להיות נכון יותר, וכתוצאה מזה - עד כמה פרטים נסכים לחשוף על עצמנו?

ועד אז? כמו בכל פעולת שיווק, צריך קודם כל להחליט מי הוא קהל היעד שלך. אחת הבעיות בקמפיין של מדינת ישראל, לדוגמא, היא שלמרות שהוא קמפיין הסברתי המיועד לקהל ניאטרלי (ז"א, לא קהל אוהד מראש, ומצד שני, כנראה גם לא קהל שונא) - הויראליות שלו בנויה על אהדה - הוא עובד בעיקר על קהל הבית וחברים שלהם (שהם, כנראה, גם קהל בית). אם יש אנשים שחלק מהקהל שלהם אינו אוהד, רוב הסיכויים שהם לא ירצו להשתתף באופן אוטומטי בקמפיין כזה (לדוגמא לשנות את הסטטוס שלהם בפייסבוק בתכיפות רבה), אלא אם החומר המוצג מענין במיוחד - משום שבעולם הסוציאלי פרסומות שכאלה אינן במקום - הן אינן מנומסות. הניג'וס צריך להיות יותר עדין, או שמטרתו צריכה להיות שונה.

קמפיין כזה ברשת חברתית צריך לעורר אהדה, סמפטיה, או הבנה. אי אפשר לעודד את זה ב150 אותיות, אפילו שיורים עלינו הרבה קאסאמים. צריך לפחות לאפשר ולהפנות למקומות שמסבירים יותר, וצריך לתת הרבה הסברים שונים, נקודות מבט, מדיה רחבה וכו'. צריך לעשות את זה בכמה שפות, ולתת הרבה הפניות מכמה שיותר מקומות. הסטטוסים שיוצאים צריכים לעורר ענין - שורה קבועה שסופרת לא מעוררת ענין, במיוחד שפייסבוק לא מראה אותה לפי הצפוי ולפי הזמן שהיא פורסמה. ז"א שהסטטוסים צריכים להיות משתנים - בתוכן, בשעה, באופי. איך אפשר ליצור כל כך הרבה תוכן אתם שואלים? על תוכן גולשים שמעתם?

מהרגע שהגיעה ההבנה שיש עוד שימוש קל ועובד ברשתות חברתיות - וירוסים וספאמים למינהם שמגיעים, לכאורה, מחברים שלך, זה היה רק ענין של זמן עד שטוויטר תהפוך למטרה.

הבלוג שלהם מדווח על נסיון פישינג (דיוג, מתברר, בעברית) שבו נשלח אליכם מייל לכאורה מהאתר, מביא אתכם לדף שנראה כמו טוויטר אבל הוא לא (אפשר לראות בשורת הכתובת למעלה שזה לא הטוויטר האמיתי), ושם מבקשים את הסיסמה שלכם כדי לעדכן דבר זה או אחר. כמובן שמאותו רגע החשבון שלכם פרוץ, והודעות בשמכם נשלחות לחברים שלכם. היום קיבלתי את ההודעה הראשונה:

חבר שלח לך הודעה: hey. i won an iphone! come see how here ___________

[את הכתובת הורדתי]

הרעיון הוא שהודעה שנשלחת באופן פרטי לא נראית למשתמש ששלח אותה (לא כמו שינוי סטטוס) ולכן לכאורה החשבון יכול להשאר פרוץ להרבה, הרבה זמן.. שימו לב!

למפגש הוויסקי הרביעי חיכיתי הרבה זמן.. מאז שקניתי את הג'ק הכסוף בערך, פתאום הבנתי שוויסקי אמריקאי (סליחה, בורבן) הוא דווקא לא רע בכלל.. כמה ביקורים בmate והדיל על ג'ק פשוט ב34 ש"ח הוכיחו לי זאת שוב ושוב..

אז חיכיתי. לא ידעתי שיבואו כל כך הרבה אנשים. לא ידעתי שיהיו 9 בקבוקים שונים לטעום מהם. לא ידעתי שתהיה בירה לפני.. אם הייתי יודע, הייתי בא עם דף ועט, כמו אורן ונועה שהגיעו מוכנים, כתבו מה הם חושבים תוך כדי, וזכרו..

אז מה למדתי? כל מיני דברים, רובם בתכלס לא ממש מעניינים. למדתי את ההבדל בין שיפון לתירס, למה השתמשו בתירס דווקא (רצו וויסקי, זה מה שהיה), ומה המשמעות של התירס (מתוק יותר, נעים יותר למתחילים). שמתי לב שככל שאני אוהב יותר את הוויסקי הוא.. דומה יותר לוויסקי סקוטי.. אז למה לא ללכת למקור? אה?

שחר, המרצה, אמר משפט אחד שכן נחקק בזכרוני: הרעיון הוא להכיר כמה סוגים כדי שנדע מה לשתות לפי מצב הרוח. לפעמים בא משהו פשוט, לפעמים מתוק, לפעמים עמוק. אני אוהב את המפגשים האלה (מעבר לאנשים, השתייה, וכו') בגלל שלאט לאט אני למד מה אני אוהב ומתי. לא רע בכלל.

אני בעד עבודה שיווקית, באמת. אני אפילו מעריך עבודה של שיווק ויראלי ברשת, אם הוא נעשה בצורה טובה. אני מאוד שמח שישראל לקחה צעד קדימה ויש לנו נוכחות אינטרנטית מרשימה - בלוג של קונסוליית ישראל בניו יורק (שעושה עבודה מצויינת!), הבלוג שעוזר לנו לנצח (אבל עושה עבודת SEO לא טובה במיוחד), הערוץ של צה"ל ביוטיוב … וגם … אפליקצית פייסבוק וחשבונות טוויטר: סופר קסאמים והחשבון המצויין של קונסוליית ישראל.. אני עוד יכול להמשיך כמה זמן.

אז מה הבעיה שלי עם כל זה?

• המהירות שכל אלה צמחו - בנוסף על בעיית הSEO שאני עוד אדבר עליה - פשוט לא עובדת. היום אם אני רוצה לעזור, אני לא יודע למי לפנות. אם אני רוצה להתעדכן (ומשום מה לא רוצה את למהנט) אני לא יודע מי אמין, מי מקצועי, מי עומד מאחורי כל יוזמה. ואני בטח לא יודע אם כל אלה ישארו בסביבה אחר כך. בשביל חדשות, בשביל שיווק, בשביל מיתוג - צריך נוכחות. צריך להיות גזע עץ, ולא פטריה שאחרי הגשם.
• עומס הודעות - יש הבדל בין הרצון להפיץ והצורך להפציץ. אני מבין שיש כמה אנשים שעוסקים במלאכה, אבל כשכל אחד כותב את אותם דברים, (התקפה מצד אחד) ועוד מוסיפים שבעה משתמשים פיקטיביים שרק מודיעים את אותן הודעות (איגוף מימין), ומשלימים את המכה ע"י retweet (שבירת האויב) - הדבר היחידי שמשיגים הוא סלידה ורצון לנקות את הפיד הסוציאלי שלי. כי אין מה לעשות, זה פיד סוציאלי חברתי ולא חדשותי, ואם הייתי רוצה שהוא יהיה כזה הייתי נשאר בלמהנט (אם אני כבר כאן, אותו דבר על פידים פוליטיים..)
• עבודת SEO - מכל יצירת התוכן, המשתמשים, העידכונים, חלק מעבודת הרשת החשובה ביותר - SEO (כאן בעברית) - נשכחה. עם כל הכבוד לברנזה הקטנה שלנו, ושל החברים שלנו, כולם לטובתנו בכל מקרה. החוכמה היא להגיע לאחרים - לאלו שלא בטוחים, או לאלו שלא יודעים. הם יגיעו ע"י חיפוש בגוגל, ובשבילם אנחנו צריכים קידום אתרים. את האתר עזרו לנו לנצח ראיתי הרבה מאוד אנשים מאוד חזקים (ברמת אתרים וPR) מזכירים - למה לא לנצל את זה כמו שצריך?

ג'ון בורג קורא לזה המלחמה הסוציאלית הראשונה (דרך אגב, הוא אוסף שם רשימה אפילו יותר גדולה משלי של פעילות ברשת אם בא לכם לראות). אני לא אוהב את זה. אני לא אוהב שעושים את המלחמה על גבי הרשת הסוציאלית (שלי?). אני יודע מה יענו לי על זה - יש מלחמה בעולם האמיתי, ואנחנו משתמשים במה שאפשר כדי להלחם בחזרה. כל אותם אנשי המטרה מקדשת את האמצעים. אני לא מאמין בזה, יש דרך ויש דרך. ואני בטח לא אוהב אנשים שקשורים אלי ("חברים") שמנצלים את הקשרים שלי אליהם כדי להפיץ מידע שיווקי.