News items from אני אמא

ביום שישי שחר חגג יומולדת שנתיים.
ילד מוכשר, נבון, גאון שכזה, איך הוא יודע לעשות בדיוק את הדברים שעוזרים לו לגדול- לנשום, לאכול, לישון, ללמוד….
כפי שכתבתי לכם פה ברשומות קודמות, חגיגות הולדת השחר מתחלקות לכמה חגיגות. אני בכלל שכחתי לציין, שמעבר לחגיגות קופסת היצירה עם החברים הקטנים וחגיגת המשפחה, יש גם חגיגה בגן.

יומולדת בגן
אז ביום שישי הייתה היומולדת בגן, והאמת היא שזה מאוד שימח אותנו.
שחר מאוד אוהב ללכת לגן, ולאחרונה זה מודגש וגם נדמה לנו שהוא ממש לא מבסוט כשאמא באה לקחת אותו הביתה בסוף היום.
הוא אוהב ללכת הביתה, בגדול, והוא גם מחבב את אמא מאוד בסך הכל, אבל לאחרונה אני אומרת לו “שחר, בוא נלך הביתה!” והוא עונה ישר “לא!”.
אין ספק, זה משמח מאוד.
התאבזרנו מבעוד מועד, על פי הוראותיה של הגננת ג’קלין, עם עוגת יומולדת עם סוכריות, במבה, הפתעות לילדים וזהו.
אני מודה ומתוודה שהתרגשתי מאוד לקראת היומולדת של שחר, וגם בגן, תהיתי איך בדיוק עושים את החגיגה, מה עושים שם, והאם שחר מבין ויודע או לפחות מרגיש שזה היום המיוחד שלו?

תשובות+הוכחות
שחר קיבל מתנה מקסימה מהגן.
עושים להם כזו חוברת עם ציורים מכל הילדים בגן, וזה כל כך מתוק וכל כך חמוד, שהאמא הפולניה שכותבת שורות אלו כמעט והתחילה לבכות מרוב התרגשות.
יש משהו מקסים בלדעת שיש אנשים בעולם הזה שכל כך חושבים על הילד שלך ועושים בשבילו דברים, וכל זה כי הוא בגן שלהם.

אם היו לנו עדיין תהיות לגבי טיב הזמן של שחר בגן, אנחנו היום יכולים לומר בפה מלא ובבטחון רב-
הילד מבסוט עד הגג.
כשבאנו לאסוף אותו, קיבלנו ילד שהתרוצץ בכל הגן, חייך, שר, רקד וממש לא רצה לעזוב את הגן.
וקיבלנו גם מצלמה עם הרבה הוכחות שלשחר היה יום מקסים בגן- עם זר על הראש, ריקודים, נשיקות והרבה שמחה.
בתמנות רואים את שחר עם כל הילדים- אוכלים עוגה ובמבה, רוקדים, מנגנים…. למעבר לתמונות נבחרות מאותה חגיגה לחצו כאן.

מתנות מהמשפחה- חלק 1
החגיגה השלמה למשפחה תהיה שבוע הבא.
אבל ביום ההולדת עצמו שחר קיבל כמה מתנות:
מאבא ואמא, שחר קיבל קלידים של casio. במסגרת מאמצינו ששחר יהיה פול מקרטני כשהיה גדול, חשבנו שזה פרט מאוד נחמד לספר ב- E True Hollywood Story שיעשו על שחר, שבגיל שנתיים הוא קיבל את הקלידים הראשונים שלו. מה, לא??

כזכור לכם, התחבטתי לא מעט מה לתת לשחר בשם הוריי, ובסוף הוחלט על ספה של ילדים קטנה כזו, שנפתחת למזרון חמוד.
על הספה מצויירים פו הדוב וטיגר, שהוא הוא הכוכב שלנו.
בנוסף, היינו בחנות מדהימה בדיזנגוף סנטר, שבה ניתן למצוא חולצות קצת אחרות מהרגיל. אנחנו רכשנו בשם הוריי חולצה של צ’ה גווארה, וכך הורכבה מתנה למופת.

לקח הרבה זמן להעלות את הרשומה הזו כי הייתי צריכה לעבוד קצת על התמונות הנבחרות מהגן.
בקרוב מאוד אעלה דיווח מהמשך החגיגות עם החברים, שהיה שמח וכיף ביותר.
הקישוטים עדיין כולם תלויים (אלו שלא נפלו עם הסלוטייפ הזה שאומנם לא מוריד את הצבע מהקיר אבל גם לא ממש מחזיק משהו על הקיר!), עד יום שישי, חגיגת המשפחה, ואז זהו.
חזרה לשגרה.

המשך יבוא.

לפני כמה חודשים הגעתי להארה, שאין שום סיבה ששחר לא יקבל מתנות בימי הולדת וחגים מסבתא אריאלה וסבא יונה.
למי שלא מעודכן, אריאלה ויונה הם הוריי, שנפטרו כל אחד בזמנו החופשי בהפרש של כמה שנים.
זה קצת לא פייר עבור שחר ועבורם גם, שהשלושה לא הספיקו להיפגש.
אני בטוחה שאמא שלי הייתה מקמטת לי את הילד מהיום הראשון (קימוטי אהבה כמובן, כפי שעשתה גם לילדיה שלה וילדים נבחרים אחרים), ואבא שלי היה מעריץ אותו ומרגיש שהגנים שלו ממשיכים להתרוצץ בצורה דומיננטית ביותר בעולם.
אני משוכנעת, ששחר היה נהנה מאוד מסבתא שמוכנה לעשות בשבילו הכל (כולל לרדת לחיי אמא שלו על מחסור במוצרי חלב בתפריט הילד, ולקנות לו מתנה אחת בשבוע מינימום), ומסבא שהיה חוקר איתו כל עץ, כל עלה, כל אבן וכל חרק שעובר בדרך.

כידוע, למציאות תוכניות משל עצמה, ושחר מאובזר היטב בסבתא מרים וסבא ישראל בלבד.
אל תטעו, מדובר בכוח חזק ביותר, סבא וסבתא מסורים ואוהבים שלא משאירים מאחור אף אחד!
אני באופן אישי לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם.
עם כל הכבוד למציאות הזו, פתאום חשבתי לעצמי שזה ממש לא הוגן ששחר צריך לסבול מהעובדה שצמד סבא סבתא אחד לא נמצא כמו הצמד שגר ברחוב ליד.
זה באמת לא פייר! רק בגלל שהם לא פה הוא צריך לקבל מתנה אחת פחות בכל יומולדת? בכל חג?
והנה רגע מבט עליי בכל הסיפור הזה:
רק בגלל שההורים שלי לא פה, אני צריכה כל חג להרגיש את המחסור של מתנה אחת? בכל יומולדת לדמיין מה ההורים שלי היו קונים לילד שלי, שהוא באמת המושלם מכל הילדים ביקום?

התשובה היא חד משמעית:
לא.
אין שום סיבה ששחר יצא מקופח, אין שום סיבה שהלב שלי ייצבט יותר ממה שהוא נצבט באופן יומיומי גם ככה, ועל כן- שינוי מהפכני בבית משפחת ארנסט!
כל יומולדת שחר יקבל מתנה גם מסבא יונה וסבתא אריאלה.
כל חג שחר יקבל מתנה גם מסבא יונה וסבתא אריאלה.
אין שום סיבה בעולם ששחר לא יקבל מהם מתנות, ההורים שלי, שהם כל כך נוכחים בחיי, ששחר שומע עליהם סיפורים עוד מהבטן.

אז יש החלטה, אבל עכשיו יש לי בעיה קטנה- אני לא כל כך יודעת מה ההורים שלי יקנו לשחר ליומולדת שנתיים.
יש כמה אפשרויות, אבל שום דבר לא נראה כמו הדבר הנכון, ואני קצת מתלבטת. גם לא נשאר לי הרבה זמן, כי כפי שראיתם בראש הבלוג, היומולדת הוא כבר מחרתיים!

יש לכם אולי רעיונות? מאוד מאוד אשמח לשמוע!!!!

ביום שישי שחר בן שנתיים וזה ל-א  י-י-א-מ-ן-ן-ן-ן-ן-ן-ן!!!

ביום שישי לפני 3 ימים היינו בדרום ת”א כדי לקנות עוד כמה דברים לאירועים הקטנים והסולידים שאנחנו מארגנים.
ביום שבת הקרוב, החברים הקרובים חמושי הילדים מוזמנים לקופסת יצירה של שחר- ספיישל יומולדת, אז קנינו כמה דברים, למשל קנינו XXX שזה יהיה דיי נחמד לראות את הילדים מתמודדים עם זה.
קנינו גם XXX שזה הולך נחמד עם ה- XXX שקנינו גם.
יש לנו גם 2 ילדים גדולים, כמעט בני 4 (איך ילדים מגיעים להיות בני 4???), אז להם קנינו הפתעות מיוחדות- קנינו להם XXX אבל דיי שווים, ויכול להיות שנוסיף להם גם XXX.
לשאר הילדים קנינו XXX, ויכול להיות שנוסיף עוד איזה משהו קטן, אבל מה שבטוח הוא שכולם מקבלים XXX, שנראה מה זה מגניב!

קנינו גם קישוטים, במיטב המסורת, ומאחר וטיגר הפך לכוכב על בביתנו (הידד לכוח הכתום!), אתם יכולים לצפות לראותו כמעט מכל מקום.
את הוידאו שהוכן על ידי אושיק המוכשר (והמושלם, ברור) כבר ראיתם, אבל הנה, נשים אותו פה כדי שלא תגידו “לא ראינו לא שמענו”, או לחילופין “המורה, לוקי אכל לי את ה- YouTube”…

השיר שמלווה את הסרטון הוא השיר האהוב ביותר על שחר בתקופה האחרונה- I Am The Walrus, של הביטלס:

ואני שמה אותו כי זה חלק בלתי נפרד מההתפתחות המוסיקלית של שחר, בדרכו להיות פול מקרטני כשיהיה גדול.
העיקר שאני לא דוחפת את הילד לשום כיוון….

בקיצור- עכשיו אתם מעודכנים בכל מה שקורה- goo goo gajoob.

השפעת הזו שתפסה אותי מסרבת לשחרר אחיזה.
אני משתעלת את נשמתי החוצה, אומנם אתמול הסתמן שיפור במצב, אבל אחר כך גם הייתה גם נסיגה במצב. בקיצור- לא כיף.
לא כיף להיות חולה, גם לא כשיש גשם בחוץ, ועוד כזו סופה כמו שהייתה בלילה.
בעיקר מבאס אותי כי אני לא מספיקה להיות עם שחר. אני אפילו לא מתחילה לדבר על איך שוב הפסדתי שיעור בקורס שחיכיתי לו 6 שנים, ואיך כמות העבודה נערמת לה בטירוף…
לא להיות עם שחר זה מבאס, פשוט ככה.
ולא, זה שאנחנו עושים לו עכשיו 5 דקות בלילות לא נקרא להיות איתו!

ביום שני הייתה חגיגת חנוכה בגן.
סימנתי ביומן מבעוד מועד, אני חושבת שהדבר האחרון שעשיתי מתוקף תפקידי בועד הגן היה לקנות את הסביבונים עם מטבעות השוקולד בפנים עבור הילדים (פרשתי מהועד, אגב), מתנה שניתנת לילדים בחגיגה הזו. דיי חיכיתי לזה, והנה, אני חולה.
סבתא מרים שאלה אותי “איך תלכי למסיבה?”.
אמרתי לה בקול צורמני וחורק “על ארבע”.
זה באמת מה שקרה.

כולם היו עם חולצות לבנות, הגן היה מקושט, הגיעה נעמי, שמעבירה לילדים את חוג המוסיקה בגן, היו שירים, ריקודים…
שחר מתגלה כרקדן מאוד מוכשר. הוא גם מגלה עניין רב במוסיקה, ואני התחלתי לפזר את הזרעים עבור שחר שיהיה פול מקרטני כשיהיה גדול (אני שואלת אותו “שחר, אתה רוצה להיות פול מקרטני כשתהיה גדול?” והוא עונה “כן!”), ובכלל, שחר באמת ילד מוכשר. אני לא אומרת את זה רק כי אני אמא שלו!
אז שחר פיזז ברחבה, ויחד עם אבא השתלט על טמבורין, מה שחולק לאחר מכן גם לכל הילדים.
הייתה הפעלה, ושחר רצה שאשב איתו, אז ישבנו יחד, שרנו שירים, השתמשנו ביעילות רבה בטמבורין שניתן לנו, קיבלנו נר כזה לראש, וצמידים זוהרים בחושך כדי לגרש את החושך ב”באנו חושך לגרש”, אכלנו סופגניות, ובסוף בסוף קיבלנו חנוכיות שהילדים הכינו מבעוד מועד בגן.

זו רק אני שמתרגשת בטירוף מהדברים האלה??
אני כמעט התחלתי לדמוע מרוב התרגשות ששחר, הילד שלי הג’ינג’י הגאון והמושלם, הכין חנוכיה והנה מביאים לי אותה!!!
כן, יותר ויותר אני מגלה שהאימהות הפכה אותי לגוש רגשנות שמאיים להתפוצץ בכל רגע…
אני בכלל חושבת שהחגיגה הזו הייתה מקסימה, יש עוד הרבה מאוד תמונות, אני מאמינה שאושיק יעלה אותן בקרוב מאוד להנאת כולנו.

טוב, הראש כבד מאוד, האף גדוש, צריכה מנוחה.