News items from חורים ברשת

אני רוצה לדבר על נושא שמעסיק את כולנו. הנקה, כמובן. מאבק איתנים מתנהל בנושא הזנת פעוטות, או ליתר דיוק, תיעודה. בצד אחד של הזירה ניצבת פייסבוק, כח עולה בשמי האינטרנט, ומן העבר השני, גדודי אמהות חמושות בשדיים נוטפי חלב ומאות אלפי שנות אבולוציה.

הקרב האחרון במלחמה הממושכת הזו ניטש בשבת האחרונה: 11,500 אנשים, רובן אמהות ומיעוטם אבות, פירסמו תמונות הנקה בפייסבוק. וזו לא נשארה חייבת והחלה למחוק תמונות בסיטונות בנימוק כי הן מפרות את מדיניות הצניעות שלה!

"אנחנו מתנגדים להנחה כי שדיים עלולים לפגוע או לרמז על מיניות, בייחוד בהקשר של הנקה", אמרה סטפני מואיר, מארגנת ההפגנה הווירטואלית וחברה בקבוצת המחאה המונה 85,000 כ-133,000 חברים.

פייסבוק לא ויתרה ואף קבעה מדיניות ברורה בעניין ההנקה: אם יש פיטמה, אין ספק. "פיטמה חשופה היא המשתנה המכריע", מסר דובר החברה, ברי שמידט, שהדגיש כי פייסבוק תומכת בהנקה. לי זה הזכיר דיאלוג מסיינפלד.

יש דעות לכאן ולכאן בעניין הנקה פומבית, שיכולות לפרנס פורומים של הורים למשך זמן רב. אישית אני חושב שהמתנגדים להנקה בציבור (גברים, רובם ככולם) צריכים לראות את הפסיכולוג שלהם יותר. אם זה היה תלוי בי, הייתי מחוקק חוק שקובע שבכל בית קפה יניקו שתי אמהות לפחות. זה מאוד מרגיע. על כל פנים, איש לא חושב לאסור בחוק על הנקה בפומבי, אפילו לא במדינות ארכי-שמרניות.

זהו אחד מאותם מקרים בהם האון ליין מציב איסורים שלא קיימים באוף ליין, רק בגלל הזמינות והמיידיות של התכנים, הנגישים לכל אדם, ללא הבדל גישה, דת ומין. אחדים מהם תמיד ייפגעו, זה ברור.

אם נשווה זאת לכפייה דתית, קשה אך אפשר לקבל את הטענה שיש לאסור על מכירת אוכל לא כשר ולא להתיר תנועה בשבת בשכונות חרדיות מובהקות משיקולים של פגיעה ברגשות דתיים. אך כאשר מבקשים להטיל אותם איסורים על ציבור חילוני - זוהי כפייה. בדומה לכך, מי שהנקה פומבית פוגעת ברגשותיו, מתכבד להדיר רגליו מפרופילים של אמהות מניקות ובא לציון גואל.

יש כאן, ללא ספק, שיפוט מוסרי מעוות מצד פייסבוק, המבלבלת בין מיניות לבין תזונה, בין מגונה לטבעי. באתר בו לא מעט שרלילות מפרסמות עצמן בפרופיל שלהן כמעט ללא בגדים, הרדיפה של אמהות מניקות נראית צבועה, לא פחות מכפי שהיא מטומטמת. אם לחשוב על השיקול התדמיתי גרידא, פייסבוק טיפלה במשבר הזה כטירונית אמיתית. כפי שגם שר הביטחון הלא סימפטי יודע היטב, אי אפשר לנצח בקרב נגד אמהות. תלו דגל לבן ואמרו שניצחתם. מה אכפת לכם.

וכמה מילים נרגשות לסיום. אני לא נוהג לפרסם פרסומות מאתרים אחרים, אך המקרה הבא די יוצא דופן, וכל מילה נוספת מיותרת.

*התמונה מהפליקר של Bludgeoner86 על פי רישיון CC

בשעה טובה ולאחר מאמץ פיתוחי ניכר, הוטמעו ביום חמישי נגני פלאש חדשים בערוץ הכלכלה של ynet (ניתן לראות כאן). נגני הפלאש יחליפו בהדרגה את הנגנים הישנים, שפעלו בשיטת WMV, בכל ערוצי האתר, עד שכל הווידאו ב-ynet יהיה פלאש למעט סרטונים ארכיוניים.

המשמעות המיידית היא כי גם משתמשים בדפדפנים חלופיים כמו פיירפוקס, כרום, אופרה ואחרים, יוכלו לצפות בווידאו ב-ynet. חוסר התאימות של האתר לדפדפנים לא-מיקרוסופטים הטרידה אותנו יותר מכל. בתקופה בה הסטנדרטיזציה היא מילת מפתח, לא סביר שאתר מוביל יהפוך את גולשיו לקהל שבוי של אינטרנט אקספלורר. ויש גם סיבות כבדות משקל נוספות - בעיית הטעינה הממושכת של סרטונים, שהייתה נחלת הווידאו ב-ynet, צפויה להיעלם בזכות ניצולת רוחב הפס החסכונית יותר בפלאש וידאו ובעתיד צפויות להתווסף גם תכונות נוספות המתאפשרות בזכות הפלאש.

הנגנים החדשים הם בשלב הרצה. יש כמה באגים ידועים כמו אגירה חוזרת מיותרת עם ניגון מחדש של סרט, וכולם בטיפול. מי שמעוניין רק בשורה התחתונה יכול להפסיק לקרוא עכשיו - זהירות, בפסקאות הבאות אגע קצת בפילוסופיה של הטכנולוגיה.

מבין סוגי המדיה השונים הנפוצים היום ברשת, וידאו הוא הילד הממזר וטעון הטיפוח. במקרה של טקסט או תמונות, אין צורך בתוסף מיוחד להציג אותם (תמונות דרשו תוספים מיוחדים בימים הראשונים של הרשת המסחרית אך שולבו בדפדפן במהרה). הסיבה היא ששפות הווב, HTML, ג'אווה סקריפט וכו' והדפדפנים, לא חזקים מספיק כדי לתמוך בווידאו ונדרש פתרון חיצוני. חסרון זה עשוי ייפתר עם HTML 5, שכבר נתמך באופן בסיסי על ידי פיירפוקס 3.1, אינטרנט אקספלורר 8 ואופרה 10, אך במונחים ריאליים, לא סביר להניח שנראה שינוי לפני סוף 2010, תחילת 2011.

נותרנו עם פלאש כפתרון המוביל להצגת וידאו און ליין. ישנה כמובן גם Silverlight. פלאש עבר דרך ארוכה מאז יצאה הגירסה הראשונה של התוסף לפני 12 שנים והפך לפלטפורמה מובילה עבור משחקים, אנימציה ווידאו ואודיו בסטרימינג. Adobe Flash גם טוב עבור יישומי אינטרנט עשירים (Rich Internet Applications), אך למען הדיוק הוא אינו המתחרה הישיר של סילברלייט של מיקרוסופט כי אם Adobe Flex או JavaFX של סאן.

אז למה לא סילברלייט? יישומי אינטרנט עשירים, כפי ששמם מרמז, לא מתחילים ונגמרים בווידאו. אתרים מבוססי סילברלייט הם ללא ספק מאוד מרשימים ומספקים חוויה אינטרנט וויזואלית ודינמית שלא ראינו בעבר. יישומים אלה, שמעתיקים את החוויה הדסקטופית העשירה אל הווב, הם העתיד, אך יעבור זמן עד שנגיע אליו. סילברלייט ומתחריו נמצאים בחיתולים.

בהתחשב בקצב האיטי יחסית שנדרש לאתרים ולמשתמשים לעכל התפתחויות, שנתיים הם זמן סביר עד להפיכת היישומים האלה למיינסטרים. גם בעתיד הזה, ההצלחה של מיקרוסופט לא מובטחת. אמנם, סילברלייט מתבסס על קהילת המפתחים העשירה של דוט נט, אך גם לפלאש קהילת מפתחים משלה.

האינטרנט אינו הדסקטופ אלא משחק עם כללים שונים לגמרי. מספיק שאדובי תחבור עם כמה שחקנים חזקים נוספים (גוגל, למשל, עמה היא כבר משתפת פעולה), כדי להפוך את סילברלייט לטכנולוגיה נוספת שתישאר הבטחה על הנייר. היום בסיס המשתמשים העולמי של פלאש הוא כ-95 אחוזים ואילו סילברלייט עומד על אחוזים בודדים על פי הערכות.

אז נכון שגם מי שלא יתקין את התוסף של סילברלייט יוכל לראות וידאו בפורמט WMV, אך לאתרים שמרנים יחסית (ו-ynet הוא בהחלט כזה), שאינם מתכוונים לפתח ממשקים חדשניים בתקופה הקרובה, אין סיבה לבחור בסילברלייט רק עבור הצגת וידאו ואודיו.

כאמור, גם פלאש היא טכנולוגיה קניינית והבחירה בה אינה אידיאלית כי אם אופטימלית. הלוואי שנראה מגמה של סטנדרטים פתוחים גם בתחום היישומים העשירים. אולי זה גם יקרה. נכון לעכשיו, פלאש הוא הסטנדרט דה פקטו להצגת וידאו מקוון. MSN Video משתמש בפלאש וכל מילה נוספת מיותרת.

1. החמאס משתמש ב-Google Translate. זו המסקנה המטרידה והבלתי נמנעת אליה מגיעים מקריאת הודעת הטקסט שנשלחה על ידי הארגון העצבני הזה לאזרחי ישראל: "האם כל הרקטות על כל הערים לא להגן עליך מקלטים, רקטות קסאם, חמאס". עליית מדרגה בתגובה להודעות שהשאיר צה"ל במשיבון הקולי של תושבי עזה.

וכבר אפשר לחזות את הקמפיין של קונגלמרט התקשורת "מדברים רחוק - מפציצים קרוב". וסרט של גל אוחובסקי ואיתן פוקס על מפעיל SMS פלסטיני שמתאהב במשיבון קולי יהודי. והסוף יהיה מר. "הפצצה", יקראו לו. ואם החמאס משתמש ב-Google Translate, רוב הסיכויים שגם ב-Google Maps, Google Earth ועוד. אני כבר רואה את הכותרות הראשיות בעיתונים.

ובהתחשב בג'יהאד הממשמש ובא בפייסבוק, אל תתפלאו אם חמאסניקים יצרפו אתכם כחברים, יעשו לכם בוקים, יזמינו אתכם לליינים עם די ג'יי טרייסטו, ימי שלישי בלאנדן, מסיבת הסגירה של הריף ראף וחוג בית עם רוחמה אברהם בלילא. ושוב תלחצו בטעות על "לא אשתתף" במקום על "התעלם מכל ההזמנות של משתמש זה". מטריד, מאוד מטריד.

2. ובנקודה זו אם יורשה לי לקרוא, עשו אהבה ולא מלחמה. וגם מוזיקה. גם וגם. ה-iCondom, למשל. סטיב ג'ובס, נגב עפר מעיניך. מורשתך בטוחה. היי, זה הרבה יותר טוב מ-iFart!

היכונו לשוק חייכם. מסתבר שדגים, שכולם חשבו שהם ממזרים סנילים שלא זוכרים יותר משלוש שניות, נהנים מזכרון ארוך טווח! חוקרים בטכניון, במחקר שבוודאי עוד יעורר בועות רבות, גילו כי דגים זוכרים חודשים לאחור.

כמובן שלמחקר כזה יש לא מעט השלכות. זכרונות מבטיחים יסורי מצפון ובטוח שיש גפילטע פיש השוחה עכשיו במחשכים רק כדי לגרום לקרוביו להרגיש קצת פחות טוב עם עצמם. או סיפורו הטרגי של דג שלא מפסיק לשתות מאז אבא הפך לסושי. אבל ברצינות, מה כבר יכולים הדגים לזכור? האחזו במחשבה הזו רק עוד רגע אחד.

זכרונות והעדרם הם נושא מרתק, שיננתי לעצמי בכל פעם ששכחתי היכן לאלפי עזאזלים חניתי. וחניה מתערבבת עם חניה, רחוב נמהל ברחוב ושוב מבוי סתום. ועוד תהיה, אם אלצהיימר נעורים יחמיא לגילי או לא. ועוד.

לא רק שהזכרון מתעתע, מסתבר שהוא ניחן באמינות מפוקפקת. חוקרים גילו שקל מאוד לשתול זכרונות מזויפים. עדי ראיה ייאשרו שראו תרחיש מסוים שלא אירע במציאות אם תוצג בפניהם תמונה שעברה מניפולציה.

ועוד מתברר כי לדמיון יש נטיה להשלים לעצמו "חורים" בזכרון באמצעות פרטים הגיוניים, אך לא בהכרח תואמים למציאות. הזכרון הוא בן זונה חמקמק, חי, נושם ומשתנה. הזמן הטוב ביותר לרשום זיכרון הוא מיד לאחר התרחשותו. לאחר מכן הוא ילך ויצבע בזכרונות שעקבו לו, ילך וישתנה.

ואם אפשר לשתול זכרונות מזויפים, כמה זמן יחלוף בטרם יישתלו? אולי כבר נשתלו? ואם אי אפשר לסמוך על הזכרון, על מה כן אפשר? מי ירכוש את הזכויות עבור זכרונותינו ומתי נוכל סוף סוף למכור נשמתנו לשטן? ב"לזרוס הקר", סדרת הפרידה של דניס פוטר, משתמשים במוחו הקפוא של אדם מת כדי לשדר את זכרונותיו בערוץ המסחרי לשם הרייטינג.

והנה ביפן צוות מדענים פיתח התקן להקלטה ולהדמיית חלומות על גבי מסך מחשב, לאחר סריקת המוח הישן. וכמה זמן יעבור בטרם יופרטו גם החלומות, ימונטזו עם adwords, לצהלת השוק החופשי והאח הענק. הללויה. אז האחזו חזק בחלומות שלכם, בהנחה שהם שלכם, כמובן.

1. ההצלחה של הקפה מציבה אותו בין 25 האתרים הפופולרים בישראל. אני לא מתכוון לקפה דה מארקר אלא לאתר הרבה יותר מצליח, kafe.co.il, שאני מאמין שרוב קוראי הפוסט הזה קוראים עליו כאן לראשונה, פשוט בגלל שרובכם לא קהל היעד שלו.

kafe.co.il הוא אינדקס ויזואלי. דף פתיחה בסיסי הכולל לוגואים של אתרים ישראלים עם טוויסט: אפשרות להוסיף קישורים מותאמים אישית. זה הכל? תשאלו את עצמכם. אז כן. אתר שאתה ואני ואת (כן, אני מדבר אליכם!) יכולים להקים ביומיים, בלי תוכנית עסקית, בלי גיוסים. אך אתה ואני ואת בכלל לא היינו חושבים להקים אתר כזה, רעיון שכזה עובר לנו הרבה מתחת לרדאר.

ויש מי שחושב אחרת ולא בהכרח טועה. על פי גוגל טרנדס, כ-80 אלף אנשים נכנסים ל-kafe.co.il וברור לי, בעזרת הצלבת מידע ממקורות נוספים, שהנתון הזה אינו מופרך. רק לצורך ההשוואה, כ-40 אלף אנשים נכנסים לקפה דה מארקר מדי יום, על פי מקורות זרים. ב"מקושרים", אחת הרשתות החברתיות הפופולריות בישראל, מבקרים כ-100 אלף אנשים ביום.

kafe.co.il אפילו עבר את start.co.il, אתר שנמצא גבוה ממנו בשרשרת ההתפתחות האבולוציונית ואף הוא פופולרי למדי. באתר "הארץ" כולו מבקרים כ-120 אלף גולשים, כנתוני "מקו" כאשר "האח הגדול" לא משודר.

במילים אחרות, דף ה-HTML הזה מספק תוצאות טובות יותר פי כמה ביחס להשקעה בו לעומת כמה אתרים גדולים ומוכרים. אני לא מכיר דוגמה מקבילה של אתר כה בסיסי שנמצא בצמרת 30 האתרים הפופולרים בארה"ב, למשל.

מה המשמעות של כל זה? המון גולשים ישראלים אוהבים את האינטרנט שלהם מגודר, תחום, רזה ובטוח. אם נניח לרגע רק לצורך הדיון שפייסבוק, על מיליון הגולשים הישראלים הרשומים בו, מייצג את האינטרנט הכי חדשני בישראל, הרי שיש עדיין 3.5 מיליון גולשים שאינם בפייסבוק והם בבחינת נעלם. יש סיבה טובה להאמין שרבים מהם משתמשים בסיסיים למדי, אם בגלל מיעוט שעות גלישה, העדר אטרקציות מקוונות בעברית או סיבה אחרת. היינו הך, האינטרנט הישראלי לא מפותח, קופא על שמריו וכתוצאה מכך גם גולשים רבים מדי מעדיפים להישאר במים הרדודים אך הבטוחים של kafe.co.il ודומיו.

אם קוראי הבלוג הזה הם גולשים של 2009, יש עדיין בינינו רבים שהרגלי הגלישה שלהם תואמים ל-2002 ואולי אפילו ל-1995. לטובתם ולמען התעשיה, האינטרנט הישראלי חייב להפשיר מהקפאון הזה. מגיע להם ולנו יותר. הפריצה של שני אתרים לועזיים אל בין 10 הגדולים בישראל, Youtube ופייסבוק, מוכיחה כי יש רעב לחדשנות. השמרנות היא לא בדנא של הגולש הישראלי.

2. עולם ישן מהיסוד נחזירה
"אנשים לא כותבים יותר - הם מבלגים. במקום לדבר, הם מסמסים, אין תחביר, אין דקדוק. LOL ו-LMFAO. נראה לי שאוסף של טיפשים מזייפים תקשורת עם טיפשים אחרים בשפה שדומה יותר להברות של שוכני מערות מאשר אנגלית" (האנק מודי, קליפורניקיישן)

"כיום, בעידן האינטרנט, אין היררכיה של ידע: כל בר-בלי-דעת שופך שלוליות-שתן של אותיות ממקלדתו אל המרחב הציבורי. הכתב הפך להשתוללות נתונים חסרי-ערך, "רעש לבן" שהוא הכל חוץ מאשר ידע" (כאן וכאן).

נמאס. פשוט נמאס מהלודיטים החדשים. אם האינטרנט כל כך רע והבמה החופשית שניתנת לכל אדם לבטא את דעתו מדרדרת את התרבות לתהום מסוכנת, למה שלא תעברו לגור באיזו מערה עד שמישהו חזק יקח את העניינים לידיים ויחזיר את הסדר הישן אליו אתם מייחלים.

בעצם, שוחרי העבר החדשים אינם דומים ללודיטים, אנשים שהגנו בחירוף נפש על מעמדם ואמונתם ממקום של יושרה. ומה אומרים לנו אלה? אנחנו ושכמותנו בסדר, אליטה שבאליטה, אך העובדה שכל ארחי פרחי יכול לבטא את דעתו באינטרנט היא ממש סכנת נפשות. אתם יודעים מה, פחחחח לכם.

3. ברכה גולשת והדוד השיקו ווידג'ט חדש של כותרות בנושא חוק מאגר הנתונים הביומטרי, עוד אחד מהחוקים שאמורים לסדר לנו יופי של מדינת משטרה לשנים הבאות. רציתם דמוקרטיה מזרח תיכונית? אז ככה זה נראה.

ברכה והדוד מיטיבים להסביר כי בניגוד לחוק "האח הגדול", שאישר הקמת מאגר המידע הגדול מסוגו במערב, מאגר נתונים ביומטרי הוא חוק "האח הענק": הנזק שהוא יגרום הוא בלתי הפיך.

נתונים ביומטריים אינם ניתנים להחלפה. ברגע שמישהו איחסן אותם על דיסק, חוקי הטבע האנושי יגרמו להם להיות נגישים לכל חוקר פרטי. גם אם החוק יבוטל בעתיד - רק מי שעוד לא נולד ירוויח מזה. אתם, כשתמצאו את עצמכם בהליך גירושים או בסכסוך עסקי כלשהו, תהיו חשופים תמיד, גם אם לדעתכם אין לכם מה להסתיר. אם יש לכם בלוג ואתם מאמינים שהחוק הזה רע, תוכלו להתקין את הווידג'ט.

1. מצא לו עיתוי מחורבן להסתלק, סמואל הנטינגטון, מחבר "התנגשות הציווליזציות". מצד שני, אין עיתוי מוצלח למוות, לא עבור הנטינגטון, לא בדרום, לא בעזה.

2. התנגשות הציווליזציות. כרמז לכך שהמלחמה בדרום אינה ולא יכולה להיות חד מימדית. יש בה כמה מעגלים משולבים: איסלאם נגד מערב, עני נגד עשיר, פלסטיני נגד ישראלי, רעב נגד שבע, שונא נגד אדיש ועוד ועוד. אז איך זה שהנרטיב שמסופר בכל צד כל כך רזה? בישראל מספרים את הסיפור הצודק על 8000 רקטות ושמונה שנים של טיווח בלתי פוסק של ישובי הדרום ובעזה מספרים את הסיפור הצודק של המצור, הרעב והדיכוי. ולמרות ריבוי ערוצי התקשורת והאינטרנט החופשי, כל צד מעדיף לדבוק אך ורק בגירסה שלו. התקשורת לא צריכה "להימנע מפגיעה במוראל הלאומי", כאחת המסקנות התמוהות של רביב דרוקר ממלחמת לבנון, אלא למלא את תפקידה, לספר את הסיפור השלם. במלחמת לבנון, דווקא תופי המלחמה הרועשים שנשמעו בעזרת התקשורת, הם אלה שתרמו לסוף העגום. זה תמיד נגמר בבכי.

אגב, "עופרת יצוקה"? די למלחמות עם שמות מטופשים. כאילו לא למדנו כלום מ"ענבי זעם".

3. אני כותב את הפוסט הזה ברגעיו האחרונים של ה-X40 הקשיש שלי, ששירת אותי נאמנה עד שהדיסק החל לחרחר. אם בתוכנה אני ראשון המשדרגים, בחומרה אני אוהב למשוך את הסופים, אוהב את מה שעובד.

למחשבים יש דרך הוליסטית משונה לרמוז לנו על אהבתם. כשהדיסק הקשיח נטרף באמוק זכרון, זה הזמן לצאת החוצה ולנשום קצת אוויר נטול מזגנים. וכשתחזרו רעננים גם הוא יחזור לעצמו. כשהוא גוסס, הוא עדיין ייהנה מכמה רגעים טובים. ברגע אחד תתרחש תקלת דיסק קשיח חמורה ומיד לאחר כך הוא יחזור לפעול כמו חדש, עד לקריסה הבאה, הסופית. זה הזמן להניח יד רכה על המקשים השחורים וכפתור העכבר האדום ולומר תודה. שלום, חבר.

4. מרתק לעקוב אחר ההתייחסויות למבצע בעזה בטוויטרספירה. עזה היא אחד הנושאים הבוערים בשיחות בטוויטר היום, יותר מ-iPhone. עזבו לרגע את הוויכוח אם טוויטר מיועד להמונים או לא. הוא לא רלוונטי. היום טוויטר תפקד כססמוגרף של הרשת, ערב רב של קישורים ודעות, רשת חיה ופועמת. אין אינטרנט עדכני מזה.

5. אפרופו טוויטר, גיליתי שאני במקום ה-30 בדירוג משתמשי טוויטר מישראל על פי מספר עוקבים, על אף שמשום מה איני מופיע ברשימת 100 הגדולים מישראל, ומפחיד שזה גורם לי לשאוף ליותר. הסטטיסטיקה הזו ממכרת, אך נכונה הנזיפה של ארינגטון ברוברט סקובל, על אף הנימה הצ'כונתית שלה: לא נכון לשים את כל הביצים בשקית ירוקה וידידותית לסביבה אחת. עת לטווטר, עת לפייסבק ועת לבלג. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

6. הנה שאלון קצר שיאפשר לכם לבחון את הבקיאות שלכם בעולם הווב 2.0. הציון שלי גבוה באופן מדאיג ממש, אך לא כמו כמה מהאנשים שמובילים עלי בטוויטר (חכו חכו!).

7. ג'ף ג'ארוויס, איש שתמיד מעניין לקרוא ב-BuzzMachine, הוציא ספר חדש בשם What Would Google Do, ובו הוא טוען כי גוגל אינה חברה כי אם צורת חשיבה חדשה. טרם קראתי, אך בגלל זהות הכותב אני מסתכן בהערכה שמדובר בהרבה יותר משיר הלל נוסף לחברה המדהימה הזו.

על פי ג'ארוויס, הכלכלה לא מגדירה את גוגל כי אם גוגל מגדירה את הכלכלה, הסבר נוסף לרווחים הנאים שרשמה החברה ברבעון האחרון, בניגוד לכל הדכדוך העולמי.

בעולם של גוגל, הקטן הוא הגדול החדש. "גוגל אינה צומחת באמצעות הלוואות הון ורכישות של חברות", אומר ג'ארוויס, "במקום זאת, היא בנתה תשתית למפרסמים חדשים ופלטפורמה עבור אין ספור עסקים חדשים. גוגל לא רוצה להפוך לבעלת הקניין - תכנים ומסחר - שמשגשגים על גבי האימפריה שלה אלא לינוק מהצלחתם.

בעידן של גוגל, השוק הגלובלי הוחלף בשווקים של נישות. לכן, ביצועי 100 החברות הגדולות של פורצ'ון או נתוני הרייטינג של אמש הולכים ומאבדים רלוונטיות, מנתקים קשר עם הכלכלה האמיתית, הסמויה מהעין. מעתה, בסופר או במוסך, שאלו את עצמכם: מה גוגל הייתה עושה? מה גוגל הייתה עושה עם עזה?