כשלון וחוסר הצלחה \ מה מריץ אותך קדימה?

מהי אותה תחושה שגורמת, או עוזרת, לנו - להתקדם? להשיג את מה שאנחנו רוצים, מול קשיים ועייפות? מהו הדרייב, הדחף הפנימי שגורם לנו להיות?

יש אנשים שמונעים ע“י הפחד מכשלון, ויש כאלו שמהרצון להצליח. אני לא ממש בטוח מה עדיף, וכרגיל - אם יש באמת ”עדיפות“ לסוג מסויים של שיטה, או שפשוט כל שיטה מתאימה לבן אדם מסויים. אני תמיד נדחפתי ע“י הרצון להצליח. כשלונות, או חוסר הצלחות לא נחשבו, מעבר לתחושה ריגעית כזו או אחרת (תלוי בגודל חוסר ההצלחה) שנזרקה הצידה כשחזרתי למשחק.

חבר טען בפני, שאין דבר כזה. הכשלון כואב מדי, אכזרי, ואי אפשר ככה להזיז אותו ולהמשיך. אני פשוט משקר לעצמי. לפי מה שהוא תיאר, זה אפילו נשמע הגיוני.. אלא אם כן..

מהו כישלון?

הבנתי, שההבדל בתפיסה של כשלון וחוסר הצלחה הוא הבסיס. כשאני לא מצליח, אז אני רואה בכך משהו אובייקטיבי, מיקרה, דבר שאפשר ללמוד ממנו. אני רואה בכך חוסר הצלחה. אחרים, לעומת זאת, עלולים לראות בכך כשלון, ולכן אני מצליח להביט הלאה מהר, ללמוד, ולהמשיך. למי שנכשל, קשה יותר.

אני חושב שההבדל תמון בביטחון עצמי, ובנאמנות לעצמך. כל עוד אתה לא משקר לעצמך, יודע מה באמת אתה רוצה ומה לא, יודע ומכיר את ההבדל בין וויתור עקב קושי או פחד (ולכן, כישלון) ובין וויתור עקב חוסר רצון להמשיך(ולכן, חוסר הצלחה שאפשר ללמוד ממנה) אז אתה במסלול ישר ונכון.