טוקבקים, תרבות טוקבקים ובלוגים

אורי ברוכין כותב רשימה מעניינת שעוסקת בעיקר בקשר שבין ממשק המשתמש ומדיניות ניהול האתרים ותופעת הטוקבקים. אני חושב שניתן לדבר על תופעה, כיוון שכפי שאורי מציין בעצמו הנושא עולה לסדר היום התקשורתי פעם אחר פעם. הפעם האחרונה עם ההצעה (הסבירה מאוד לטעמי) של רוגל אלפר להטיל מגבלות מסוימות על טוקבקים. אורי כותב בצדק שתרבות הטוקבקים משקפת זוית אחת של השיח הישראלי ואינם כסות הכל.

הרשימה הזו היא טוקבק לרשימה של אורי. כלומר, יכולתי לכתוב אותה אצלו בבלוג ואז היא היתה נקראת טוקבק ואני יכול לכתוב אותה אצלי בבלוג ואז היא רשימה. במידה מסוימת מה שמכתיב האם זה טוקבק זה לא התכנים בכלל (כפי שניתן להבין בטעות מהביטוי talk back), אלא המקום בו הם נכתבו. אם הדבר החשוב והמאפיין ביותר של טוקבק זה בכלל המקום ולא התוכן, מדוע אנו מתייחסים כל כך הרבה לסוגיית התכנים. ואם התוכן הוא מה שחשוב, אז מדוע שלא נכניס את הבלוגים לתוך קטגורית הטוקבקים. הרי חלק לא מבוטל מהרשימות בבלוגים הן בעצם תגובות לרשימות או ידיעות אחרות. אם נתייחס לבלוגים כאל טוקבקים נגלה שהשיח הציבורי באינטרנט אינו שונה מהשיח במציאות, יש לו את המורכבות שלו ואת ההתפלגות שלו.

אני תוהה מה כל כך מטריד בטוקבקים. אני די בטוח שאלו לא הנאצות ולא המילים שנכתבות. יש משהו אחר שמטריד בטוקבקים ואין לי השערה ממש סדורה. ייתכן ויש כאן סוג של התפכחות מהמדיום ה“נקי“ הזה שנקרא אינטרנט. מהציפייה שהיכן שיש ”דמוקרטיה“ מלאה ישכנו שלום, אחווה ורעות. ייתכן ויש כאן משהו אחר, תחושה של אובדן שליטה של מוקדי תקשורת שהיו רגילים לשלוט בצורה מוחלטת בשיח התקשורתי. תחושה של חוסר שליטה בדימוי העצמי, כפי שהוא נבנה על ידי איש התקשורת בעמל רב (ומנופץ על ידי הטוקבקיסט).