‫חג עצמאות שמח‬

בשנים האחרונות גיבשתי לעצמי תפיסה לפיה ביום העצמאות צריך לעצור מהביקורתיות שאופפת אותנו לאורך כל השנה, ולשמוח במה שיש. ולא שאני עיוור למה שמתרחש כאן, אבל אני חושב שעדין יש כאן דברים שאפשר להתגאות בהם, יש אנשים שחיים כאן שאני שמח להכיר כל פעם מחדש, ואני עדין מאמין באפשרות לעתיד טוב יותר במקום הזה.
אני חושב שהישראלים, בתור חברה של מהגרים, הגיעו לכאן עם תקוות למשהו שהוא נשגב הרבה מעל החיים. הרבה מהציפיות של ההורים והסבים שלנו היו מרובים יותר מכל מקום אחר: יש כאלה שרצו לראות כאן חברת מופת סוציאליסטית, וכאלה שחלמו על אתחלתא דגאולה, יש כאלה שבכלל חולמים על החזרת עטרה ליושנה ויש שהיו רוצים לעשות פה אמריקה. אבל מה לעשות, החיים דורשים התמודדות יום-יומית עם קשיים וצרות, ובסופו של יום כולנו נידונו לחיי שעה סיזיפיים ולא לחיי עולם חדורי פאתוס.

בספרו "פה ושם בארץ ישראל" מתאר עמוס עוז שיחות עם ישראלים ממקומות שונים בארץ, שמייצגים במידה רבה את החברה הישראלית. הוא מביא מפיהם את חלומו של כל אחד, נסיונו כאן, חששותיו ואכזבותיו מהמקום הזה. כמעט לאורך כל הספר מביא את דבריהם ללא אמירה מצידו, אך בסוף הפרק האחרון הוא מתפנה לומר בעצמו את מה שהוא חושב על המקום הזה. ואחרי ביקור בעיר אשדוד הוא כותב את הדברים הבאים:
"ומה שיש היא העיר אשדוד, במקרה הטוב.
עיר יפה וטובה בעיני, אשדוד זו. והיא כל אשר יש לנו משלנו. גם בתרבות וגם בספרות: אשדוד. וכל מי שמתגעגע בסתר אל קסמי פריס או וינה, אל העיירה היהודית או אל ירושלים-של-מעלה, אל נא ייפרד מגעגועיו - מה אנו בלי געגועינו? - אבל יזכור נא, כי אשדוד היא מה שיש. והיא לאו-דווקא התגשמות מפוארת של חזון הנביאים ושל חלום הדורות, לאו דווקא "הצגת-בכורה עולמית", אלא עיר במידת אדם. אם ננסה להתבונן בה במבט רוגע, ודאי שלא נבוש ולא ניכלם.
אשדוד עיר כמידת אדם על חוף הים התיכון. וממנה - עוד נראה מה יצמח כשיבואו סוף-סוף שלום עם קצת נחת מנוחה.
סבלנות, אני אומר. אין קיצורי-דרך. "

אז לא נבוש ולא ניכלם במה שהשגנו כאן, ונמשיך לחתור לתקן את העוולות במשך שאר ימי השנה.
חג עצמאות שמח!