ב-1997 יצא האלבום Ultra ואיתו מגיע לסיומו המסע שלנו בעקבות דפש מוד והבמאי שהם לקחו איתם לדרך. אני אוהב את Barrel of a Gun בעיקר בזכות המצאות ויזואליות כמו מעיל משובץ בנורות ועיניים מצויירות על אפעפיים (וגם אווירה הזויה שתואמרת את השיר באופן כללי). את It’s No Good אני אוהב בגלל אווירת הסליז וההומור שאינה אופיינית ללהקה או לבמאי, הז'קטים הזוהרים שגאהן לובש והפרצופים המטופשים שהוא עושה. והדובדבן כאן הוא Useless, שמתרחש במקום אחד ובזמן "אמיתי" ולכן הזכיר לי את מה שבמגמת הקולנוע בתיכון קראו לו "תרגיל וואן לוקיישן". זהו קליפ שהוא דוגמא מצויינת לכך שלא צריך תקציב בשביל לעשות קליפ טוב, והעין הטובה של קורבין גורמת לזה להיראות כאילו היה ממש קל כיף לעשות את הקליפ. בעצם, מי אמר שזה לא היה כיף? אחד הדברים שמאפיינים את העשייה של קורבין הוא השילוב של צילום אפל וקורטוב של חוש הומור.

בסדרת הפוסטים האלה הצגתי לפניכם את כל הקליפים שקורבין ביים עבור דפש מוד בשנים 1986-1997. הקליפ הבא שהוא ביים לדפש היה ב-2005 לשיר Suffer Well מהאלבום האחרון שלהם. אני כבר לא מתחבר למה שהלהקה עושה בשנים האחרונות ולכן לא אהבתי את הקליפ, אבל אתם מוזמנים לצפות בו כאן ולהשלים את האוסף.

הקליפים של Ultra כלולים בדיוידי The Videos 86>98. כמו כן, אני ממליץ למנויי האוזן השלישית שביניכם לשאול את הדיוידי של קורבין ב-Directors Label (של גונדרי, קאנינגהם וג'ונז).

את הקליפ הרביעי מהאלבום, של Home, ביים Steve Green ואפשר לראות אותו כאן.

9/7/08-25/7/08
א'-ה' 10:00-20:00
ו'      10:00-13:00
שבטי ישראל 22, מוסררה, ירושלים (מתנ"ס מורשה, קומה גי)
מזכירות ביה"ס 02-6286519

ביום העצמאות אשתקד העליתי לכאן את שני האוספים העבריים בסדרת "לא אחיד ברמתו". השנה אני ממשיך בקו הזה ומעלה לכאן אוסף ישראלי נוסף, כולו בעברית. ישראלים מגניבים שונה מרוב האוספים שעשיתי בעבר, כי לא הכנתי אותו עבור אף אחד, ובעצם לא ממש ערכתי אותו. זה התחיל כשפתחתי תיקייה חדשה ופעם בכמה זמן הייתי מכניס אליה שירים שהופיעו באלבומים שלא ממש אהבתי, אבל השירים האלה קפצו אלי החוצה, מצאו חן בעיני במיוחד ותפסו אותי. ואז, אחרי תקופה מסוימת גיליתי שכל השירים בתיקייה הגיעו לאורך המקסימלי של דיסק וכך נוצר אוסף חדש. יש רק מישהי אחת שקיבלה ממני את האוסף הזה עד היום ואהבה אותו, דבר ששימח אותי מאוד. אני מאוד מקווה שתהנו ממנו גם אתם, ואולי תגלו איזה שיר יפה שלא הכרתם. חג שמח!

לחצו כאן להורדת האוסף (108 מ"ב, שעה ו-16 דקות)

ונעבור לשירים:

Sabbo - Finger On Da Trigger
זה הטראק היחידי כאן שהשם שלו הוא לא בעברית, אך אל חשש, אין לועזית בפנים. בכלל, אפשר פשוט לקרוא לזה "אצבע על ההדק" אבל באנגלית זה גם מתחרז. אין בארץ יותר מידי אמני קאט-אפ שעושים מוסיקה שמבוססת על סימפולים וספוקן וורד, בטח שלא בהשוואה למה שקורה בחו"ל. אז זה אחד מהקטעים היחידים שעושה את זה, והוא עושה את זה בעברית ובהצלחה גדולה מאוד. מתישהו ב-2002 שמעתי את זה ב"הקצה" ומיד שאלתי את קוואמי איך אפשר להשיג את זה וקיבלתי ממנו לינק נדיב. אח"כ היה אפשר להוריד את הטראק באתר mp3.com ובהמשך נכללה גירסה מקוצרת שלו באלבום של סוליקו, "מסע בך". כאן אתם מקבלים את הגירסה המלאה.

פונץ' - ווקמן
גם מוסיקה ישראלית, כמו מוסיקה מכל מקום בעולם, יכולה פתאום לקפוץ עליך בהפתעה. כזה הוא השיר הזה. אין בו שומדבר שגרתי, לא המלים ולא העיבוד המבולגן, ושניהם יוצרים ביחד אווירה הזויה שחביבה עלי במיוחד. מתוך "דנה ראתה עב"מ", 2002. "כשהמשיח מגיע על ווקמן לבן…"

אביגיל גלרטר - מחר
וגם השיר הזה מאוד הפתיע אותי לטובה. על אביגיל גלרטר אני לא יודע כלום ואפשר גם להוסיף ש"חיפושיי העלו חרס". אך השיר הזה, שנכלל באחד משני הדיסקים של "שרות לאה גולדברג" (2003), מוכיח שוב שאפשר להעמיד כאן הפקה שתעמוד בסטנדרטים של חו"ל. העיבוד הנפלא שיש בו גם אלקטרוניקה וגם כינורות, והשירה השמיימית מזכירים לי את הסגנון של ביורק וגורמים לי לרצות להקשיב לאלבום שלם שיהיה כזה.

שלמה גרוניך - אל נא תלך
ויש גם קלאסיקה אחת, אבל עם טוויסט שפונה לאחור. כי השיר הזה הוא כנראה אחד השירים הידועים בתולדות הרדיו הישראלי, או בקריירה המשונה של שלמה גרוניך. אך הגירסה המוכרת יותר היא זו שמופיעה ב"מאחורי הצלילים" המשותף עם מתי כספי. הגירסה ההיא, למרות קלאסיותה, חסרה את המוטיב שהופך את השיר המקורי למהפכני: אין בה תופים. ואלה לא סתם תופים, אלה תופים שמלווים נגינת פסנתר (פרלוד מס' 1 של באך, כידוע) וחליל, וקולו של גרוניך מתחיל לזמר רק אחרי 3 וחצי דקות של פסיכדליה ישראלית מקסימה מאין כמוה. כשאני כותב את זה ככה זה נראה לי סתמי, אז אולי צריך לשמוע את זה כדי להבין. זהו השיר הפותח את אלבום הבכורה של גרוניך, "למה לא סיפרת לי", שיצא ב-1971. אני גיליתי אותו ב-2003 כשהוא יצא במהדורה חדשה.

בלובנד & רות דולורס וייס - כשהלילה יורד
יש שירים שהם פשוט נורא יפים, למרות ובגלל שהם עצובים. בשיתוף הפעולה הזה שנוצר עבור הסרט ”המסע הארוך“ נתקלתי לראשונה באוסף של קקטוס רקורדס שניתן להורדה בחינם בתוך המגזין העיוור (גיליון מאי 2004). לאחרונה הוא נכלל באוסף נוסף, של הלייבל Hiss (ואני מקווה שלא יכעסו עלי שהכנסתי אותו גם לכאן).

יוסף בבליקי - קולות מגבוה
והנה, בבליקי הצליח להסתנן לי פעמיים לאוסף! איך הוא עשה את זה? בזכות שיר מיוחד ויפה שקשה לי לתאר, ורק אגיד שיש בו משהו שמזכיר לי את האלבום Spirit of Eden של טוק טוק. מתוך "הגברת עם היהלומים" (2004).

ישראל ברייט - יש עלמים - שרטוט תל-אביבי מס' 7
שיר יפה ומרגש, עם טקסט של מאיר ויזלטיר שכבר הופיע ב-80' באלבום היחיד שהוציאה להקת חמסין. הלחן ההוא היה של אפרים שמיר, וכאן הוא הולחן מחדש ע"י ישראל ברייט באלבומו "אוצר סמוי" (2004) שכולו מורכב משירי משוררים.

פופיק - שלא נדע מהצרות
הנה קישור מעניין: האלבום "כל אחד", אלבומו היחיד של מרדכי ארנון המכונה "פופיק", וממנו לקוח השיר הזה, יצא ב-1971, אותה שנה בה יצא האלבום הראשון של שלמה גרוניך. משום מה "אל נא תלך" הוקלט קודם ע"י פופיק והפך בכך למבצע הראשון של השיר, למרות שגרוניך כתב אותו (חוץ מהחלק של באך כמובן). ל"שלא נדע מהצרות" אין קשר לגרוניך אך האווירה הפסיכדלית של הסקיסטיז עדיין כאן. שיר מגניב, שגם אותו גיליתי בזכות הוצאה מחודשת.

פסיכופט צעיר - ויזה
"ברוריה / בואי נקנה לילד מחשב / כי זה הילד שאני אוהב / ובצרכיו אני מתחשב.
אולי נקנה לו תואם איי.בי.אם / אולי מקינטוש, העיקר נשלם / בשלושה תשלומים / כי בויזה מתחשבים באנשים עובדים.
שלושה תשלומים חודשיים". רוגל אלפר, רם אוריון, אסף גברון. 1997.

מלכה שפיגל - כישופים
זה דווקא שיר שאני אוהב וזוכר עוד מהזמן שבו הוא יצא, ב-1993. אני זוכר שהוא היה סינגל שבא לקדם את אלבום הסולו (הראשון?) שלה שנקרא "ראש בלטה". אז לא ידעתי מי זאת ומי אלה מינימל קומפקט, אבל ידעתי שזה שיר מוזר ושזה מוצא חן בעיני.

תומש - סימן שאלה
שיר נהדר באמת, מתוך אלבום בכורה שקצת התפספס ("בלוזר", 2004). מעניין לאיזה כיוון הוא ימשיך באלבום השני.

אלג'יר - בתוך הצינורות
אני חושב שכבר מספיק אנשים כתבו הרבה על גבריאל בלחסן ועל השיר הזה כך שאין לי הרבה מה להוסיף. אולי חוץ מזה שאני לא מעריץ גדול של אלג'יר או של בלחסן, אבל השיר הזה פשוט תופס ולא מרפה. מתוך "מנועים קדימה", 2004.

אלי מגן - לזכור
במקור מתוך "סימנים", שיצא ב-2004 וכולל שירים שנכתבו ע"י הסופר והמשורר מירון ח. איזקסון. זהו השיר הבולט שבאלבום, ולאחרונה דווח לי שהוא אחד השירים המושמעים ברדיו בימי הזיכרון השונים. ב-2006 הוציא אלי מגן את "אדם", אלבום ראשון לאמן הוותיק שכולו שירים של איזקסון.

מיקי שביב - פנוי להסביר
כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה, הייתי בטוח שזה אחד מהשירים האלה מהאייטיז שתמיד הכרתי ואף פעם לא ידעתי מאיפה הם הגיעו. אחרי שחיפשתי אותו, הופתעתי לגלות שהשיר לקוח מהאלבום "בדיוק דבר כזה" שיצא ב-1998, והדבר שזיהיתי כ"אייטיזיות" היא כנראה הסגנון של מיקי שביב, שלדעתי שם על השירה שלו את אותו האפקט מהאלבומים של טנגו שנעשו כ-15 שנים קודם לכן.

אריק לביא - עננה
הוא היה גדול, אריק לביא. גם אני, שמכיר היטב את הגירסה המקורית של טיפקס, שומע אותו שר וקצת מאמין שזה בעצם שיר שלו. מתוך הווליום הראשון של "עבודה עברית", 1998.

נקמת הטרקטור - אחד מי יודע
מתוך "קיר", 1992.

שלומי ברכה - על כל הצורות שלה
שיר יפהפה ומרגש לסיום, שמוכיח מעל לכל ספק, שיש בשלומי ברכה הרבה יותר מ"ההוא ממשינה". מתוך "צ'אפלין צ'ארלי", 2003.

הפודקאסט הותיק ביותר בארץ. מופע השוליים מביא חדשות מוזרות מכל העולם בנושאי חברה, תרבות, טכנולוגיה ורפואה. בכל תכנית מחולקים פרסים כמו תוכנות ספרים וכדומה. התכנית עולה בכל שבוע וניתן להאזין לה גם ישירות מהאתר. בנוסף הבלוג מתעדכן בכתבות על קולנוע, מחשבים, טלוויזיה, קומיקס וכדומה
כתובת ריסוס RSS http://feeds.feedburner.com/KitarosSideshow המקור מכיל כרגע 4 פריטים המקור נבדק לאחרונה ב- לפני 4 שעות 54 דקות זמן עד לרענון הבא נשאר אפס שניות

קשה למצוא מקבילה ישראלית לווירד אל ינקוביק, אבל אלה הדוגמאות הקרובות ביותר. למעשה, שתי הקסטות שאני מביא לכם היום יצאו הרבה לפני שהכרתי את המלך. ב-1986 הוציא יאיר ניצני את ”האשם תמיד“, שהיה מבוסס ברובו על שירים לועזיים עם מלים חדשות שמספרות על הטיפוס לצמרת של האשם תמיד, דמות שהומצאה בתכנית ”מה יש“ בגל“צ. הלהיט הגדול היה דווקא שיר מקורי: ”האשם הוא שלנו, האשם לא לבד, ובטח לא פרייאר של אף אחד“, אבל היה להיט נוסף, ”שיר המנגל“, שהיווה את הגירסה הישראלית לאחד השירים המעצבנים של אחת הלהקות המעצבנות - Brother Louie של מודרן טוקינג. ב-1987 ראתה אור קסטה נוספת (מעניין, שני האלבומים יצאו רק בקסטה) באותו סגנון: האלבום הראשון של פנצ‘ר. גם הפרודיות האלה הגיעו מהרדיו, אבל מהתכנית של יקיר אביב ברשת ג‘, ”שלושים בצל“. הקסטה כללה בין השאר את הלהיט הענק ”מסג‘ מסג‘“, ע“פ Voyage Voyage של הוואן-היט-וונדרז Desireless. בניגוד ל“האשם“, פנצ‘ר זכו להצלחה מינורית שבעקבותיה הוציאו עוד 2 אלבומים עם חומר מקורי. אבל הפרודיות שבקסטה הראשונה הן הדבר האמיתי: אנשים שלא יודעים לשיר (דידי הררי, אמיר כהן וארון קפלן), שרים על פלייבק זול, מלים מגוחכות והזויות בטירוף… אם זה לא ההארד-קור האמיתי של קאלט האייטיז בארץ, אז אני לא יודע מה כן. אז קחו לכם שתי חתיכות היסטוריה נדירות, ולמי שרק רוצה לטעום: האשם בגירסה שלו ל“סקס משין“ של ג‘יימס בראון ופנצ‘ר עושים את Evertyhing She Wants של וואם (לכבוד האוסף החדש של ג‘ורג‘ מייקל).

• פנצ‘ר - שיר הגרעה
• האשם תמיד - סקס משמין
• פנצ‘ר - מסג‘ מסג‘ (הקסטה - 1987)
• האשם תמיד (הקסטה - 1986)

<!-- Video's Video Quicktags v3.1.0b1 | http://www.viper007bond.com/wordpress-plugins/vipers-video-quicktags/ -->

לשתף את זה